דָּבָר אַחֵר. וְשִׁלַּ֤ם אוֹתוֹ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִישִׁתָו יוֹסֵף עָלָי֑ו. אָמַר רִבִּי זֵירָא. וְתַנֵּי כְן. טְעָנוֹ טַעֲנַת אָבוּד וְנִשְׁבָּע לוֹ וְהִפְרִישׁ קָרְבָּן. מֵאֵילּוּ שֶׁאִילּוּ הוֹדָה מִשֶּׁבְּאוּ עֵדִים קִידֵּשׁ אַף כָּאן קִידֵּשׁ. טְעָנוֹ טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבָּע לוֹ וְהִפְרִישׁ קָרְבָּן. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הוֹדָה מִשֶּׁבְּאוּ עֵדִים לֹא קִידֵּשׁ אַף כָּאן לֹא קִידֵּשׁ. וּכְרִבִּי יַעֲקֹב קִידֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכר' יעקב קידש. ולדברי ר' יעקב שמביא אשם אף במקום שמשלם כפל קידש דליכא למיחש למידי ש''מ דאזלא סתמא דברייתא כחכמים:
אף כאן לא קידש. השתא נמי חוששין אנו שמא יבאו עדים מקודם שיודה ונמצא דהפרשתו לא הוי הפרשה ולא קידש:
טענו טענת גנב ונשבע לו והפריש קרבן. קודם שהודה לא הויא הפרשה דמאחר שאילו הודה לאחר שבאו עדים לא קידש כלומר דאין כאן קרבן לדברי חכמים שהרי כשיבאו עדים יתחייב בכפל ואינו מביא חומש ואשם:
מאילו שאילו הודה משבאו עדים קידש. כלומר מאחר שבטוען טענת אבד אין חילוק בין אם הודה עד שלא באו עדים או לא שאפי' הודה אחר שבאו עדים מביא קרבן כדאמרינן לעיל והלכך הכא קידש זה הקרבן שהפריש קודם שהודה דליכא למיחש שמא יבאו עדים קודם שיודה שאפי' יבאו יביא קרבן לאחר שיודה והרי הפרשתו הוי הפרשה ויוצא בקרבן זה שקידש:
טענו טענת אבד ונשבע לו והפריש קרבן. קודם שהודה לו הפריש קרבן על שבועתו להקריבו אחר שיודה:
ותני כן. תניא נמי בברייתא כחכמים דפליגי על ר' יעקב:
דבר אחר. דלעולם רבנן נמי דרשי חמשיתיו לחומשין הרבה על קרן אחד ואפ''ה פליגי על ר' יעקב וסברי דאין כאן חומש כלל כשמשלם תשלומי כפל דכתיב ושלם אותו בראשו וחמשיתיו וגו' ודרשינן ממון המשתל' בראש והוא הקרן שהוא ראש הממון מוסיף חומש ממון שאין משתל' בראש כי הכא דמשלם את הכפל אין מוסיף חומש ובתוספתא משמע דחכמים סבירא להו האי טעמא דקאמר בדבר אחר אלא שמוסיפין דאפי' אשם אינו מביא דגרסינן התם וחכמים אומרים כל המשלם את הקרן משלם חומש ואשם. וכל שאינו משלם את הקרן אינו משלם חומש ואשם. והשתא שייך שפיר הא דר' זירא דלקמיה על האי דבר אחר דדברי חכמים דתוספתא הן:
הלכה: אָמַר לַשּׁוֹאֵל. אֵיכָן שׁוֹרִי כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. טְעָנוֹ טַעֲנַת אָבוּד וְנִשְׁבָּע לוֹ וְהוֹדָה. בֵּין עַד שֶׁלֹּא בָאוּ הָעֵדִים בֵּין מִשֶׁבָּאוּ הָעֵדִים מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. טְעָנוֹ טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבָּע לוֹ וְהוֹדָה. עַד שֶׁלֹּא בָאוּ עֵדִים מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. וְאִם מִשֶׁבָּאוּ עֵדִים מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאָשָׁם וְחוּמְשׁוֹ עוֹלֶה לוֹ מִתּוֹךְ כְּפֵילוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי יַעֲקֹב. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יַעֲקֹב. אֵיכָן מָצִינוּ אָשָׁם בְּלֹא חוֹמֶשׁ. 43a אָמַר לָהֶן. אִם נִשְׁבָּע וְנִשְׁבָּע וְנִשְׁבָּע הֲרֵי מָצִינוּ אָשָׁם בְּלֹא חוֹמֶשׁ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. לַקֶּרֶן חוֹמְשִׁין אֵין לִשְׁבוּעוֹת חוֹמְשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ורבנן אמרין. וחכמים פליגי עליה דר' יעקב בעיקרא דדינא דסברי דאין כאן חומש על מה שחזר ונשבע דלקרן חומשין אין לשבועות חומשין ואין משלם אלא חומש אחד שנשבע בראשונה על הקרן דכל השבועות על קרן אחד הן ולא דרשי מחמשיתיו על חומשין הרבה:
אמר להן אם נשבע וכו' היכן מצינו אשם בלא חומש. כלומר דמה שאמרתי היינו דוקא בששוין הן הכפל והחומש ומשכחת לה שנשבע וחזר ונשבע עד ארבעה פעמים והתורה רבתה חמישיות הרבה דדרשינן מדכתיב חמשיתיו הרבה חומשין על קרן אחד והרי כאן החומש ד' זוזים כמו הכפל והיינו אשם בלא חומש כלומר בהא הוא דאמינא שעולה לו הכפל וא''צ ליתן החומש לפי שנתינת הכפל עולה לו תחת החומש ומתכפר לו עם האשם:
איכן מצינו אשם בלא חומש. כלומר לדבריך שאתה אומר דהכפל עולה לו בשביל החומש ומשמע אפי' אינן שוין הם כמו דעל הרוב מסתמא דכפל של הגניבה יותר מחומשה הוא וכגון שהגניבה שוה ארבעה זוזי דהכפל הוי ד' והחומש אינו אלא זוז עולה לו מתוך הד' שנתן לו בעד הכפל ואמאי הא ליכא הכא תשלומי חומש והוי כמביא אשם בלא חומש והתורה הקפידה שישלם חומש דוקא עם האשם להתכפר לו כדכתיב וחמשיתיו יוסף עליו וגו' יתננו ביום אשמתו ולמדו מכאן שצריך שיביא החומש לשלם לבעלים עם האשם לכפרה:
משלם תשלומי כפל ואשם. והחומש עולה לו בתוך הכפל שכבר נותן הכפל לבעלים וחומשו עולה לו בכך:
ואם משבאו עדים. ונתחייב בכפל הודה:
ונשבע לו והודה עד שלא באו עדים. מודה בקנס הוא ופטור מכפל ואינו משלם אלא הקרן וחומש ואשם משום דנשבע לשקר והודה אח''כ וכדין שבועת הפקדון:
טענו טענת אבוד תוספתא היא בפ''ז דב''ק. היכן שורי שהפקדתי אצלך וא''ל איני יודע מה אתה סח או שאמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין בו שאכלו אין משלם אלא קרן הודה לאחר שבועה בין משבאו עדים בין עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם. קתני מיהת דאין כפל בטענת אבד:
גמ' ותני כן. וכן תנינן בברייתא להא דתני במתני' דבטוען טענת אבוד אינו משלם תשלומי כפל ודוקא בטוען טענת גנב הוא דמשלם בכפל ודוקא בשבועה אבל שלא בשבועה אינו משלם תשלומי כפל:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ טַעֲנַת גַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. תַּמָּן אָֽמְרֵי. מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רִבִּי פְדָת בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תַּנֵּיי תַמַּן וּמְסַייְעִין לְרִבִּי יוֹחָנָן. אֵיכָן שׁוֹרִי. אָמַר לוֹ. אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ. מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ. מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. וְיֵשׁ אֲכִילָה בְלֹא טְבִיחָה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. תִּפְתָּר בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ אַחֵר. וֵיי דָא אָֽמְרָה דָא. אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק. אֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא גָנַבְתִּי. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק. אֲבָל אִם אָמַר לְאֶחָד מִן הַשּׁוֹמְרִין חַייָב. 43b מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֲכָלוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבָּע לוֹ. מִן מָה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁנִּשְׁבָּע לוֹ וְאַחַר כָּךְ אֲכָלוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן אמרין. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. כלומר הא דר' יוחנן תמן בבבל דאמרי הכי משמיה דס''ל דהטוען טענת גנב דמי לגנב עצמו בכל דיניו דכי היכי דמשלם תשלומי כפל כגנב עצמו כדילפינן מואם לא ימצא הגנב כדפרישית במתני' כך לענין טביחה ומכירה כגנב עצמו הוא ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה:
תניי תמן ומסייעין לר' יוחנן. בתמיה קאמר כלומר ואם דתניי תמן הכי אליבא דר' יוחנן א''כ יהיו מסייעין לדידיה ולישני להו מאי דקשיא עליה ממתני' כדלקמיה:
איכן שורי א''ל אבד וכו'. ומסיפא דמתני' פריך כדרך הש''ס הזה דמציין ברישא ואסיפא הוא דסמיך וכמו וכו' הוא דקתני בסיפא בטוען נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל וקתני כפל אין תשלומי ארבעה וחמשה לא א''נ להכי נקט הרישא בדבריו משום דבהדי' שאכלו קתני וכלומר דודאי כמו דברישא במעידין שאכלו ה''נ בסיפא דיניה במעידין שאכלו כמו במעידין שגנבו אלא דבטענת אבד שייך טפי למיתני שאכלו שאומרין כדבריו הוא שאינו בעולם והוא בעצמו אכלו. ובטענת גנב שייך לומר הוא בעצמו גנבו ומיהת שמעינן דלעולם בטענת גנב ליכא אלא כפל מדלא קתני לאשמעינן רבותא דאפי' בתשלומי ד' וה' מיחייב והשתא מדייק וכי יש אכילה בלא טביחה ואפ''ה קתני דלא מיחייב אלא בכפל וקשיא לר' יוחנן:
תיפתר בששחטו אחר. הא לא קשיא דנוכל לפרש דשאכלו דקתני במתני' מיירי ששחטו על ידי אחר וה''ה בטענת גנב כדאמרן דשגנבו לאו דוקא הוא ובמעידין שאכלו נמי אינו משלם אלא כפל בשחטו ע''י אחר קאמר ושמעינן ליה לר' יוחנן דקאמר לעיל בפ' ארבע מיתות דבטובח ע''י אחר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה:
ויידא אמרה דא. ומאיזה בבא דמתני' הוא דאמרו דאיכא למיפרך עליה דר' יוחנן דא הך בבא דסיפא דמתני' באמר לאחד מן השוק דמהכא שפיר דדייקת עליה:
אמר לאחד בשוק איכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב מפני שאמר לאחד מן השוק אבל אם אמר לאחד מן השומרין פטור. כצ''ל ונתחלפו התיבות בטעות דמוכח. כלומר דגבי אמר לאחד בשוק קתני במתני' דאם העדים מעידין שגנב וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' אלמא בטובח ע''י עצמו הוא ולפיכך חייב אליבא דכ''ע וטעמא דאמר לאחד מן השוק לפי שהוא הגנב עצמו הא אם אמר לאחד מן השומרין איכן שורי שהפקדתי אצלך והוא אומר לו נגנב והעדים מעידין שגנבו הוא וטבח ומכר אינו משלם אלא כפל ולא תשלומי ד' וה' דאל''כ לישמעינן במתני' רבותא טפי דאפי' בטוען טענת גנב משלם תשלומי ד' וה' ופשיטא בגנב עצמו ומהא הוא דקשיא לר' יוחנן:
מתניתא בשאכלו ואח''כ נשבע לו. כלומר לעולם אימא לך דאפי' בטענת גנב משלם תשלומי ד' וה' ולא תיקשי דאי הכי אמאי לא אשמעינן האי דינא בטוען טענת גנב משום דאיכא למימר דלהכי נקט התנא בגנב עצמו דאי אשמעינן בטענת גנב הוי אמינא דדוקא בשהעדים מעידין שאכלו קודם שנשבע לו אבל אם נשבע לו ואח''כ אכלו פטור דכבר קנייה בשבוע' וכדרב הונא דאמר הכי בריש פ' כל הנשבעין הלכך קתני בגנב עצמו דהשתא ליכא למידק הכי דהא בגנב עצמו לא בעינן שבוע' דלעולם הוא משלם כפל ותשלומי ד' וה' ולא שייכא שבועה גביה והא דקתני גבי אחד מן השוק משביעך אני ואמר אמן לאו משום דבעי שבועה אלא לאשמעינן דאע''פ שנשבע ובאו עדים עליו לא משלם אלא כפל אבל מן החומש פטור הוא דכל היכא דאיכא כפל ליכא חומש. והשתא אמרינן דבאמת כל היכא דבעי שבוע' וכגון בטענת גנב אפי' העדים מעידין שאכלו אחר שנשבע לו משלם דלא קנייה שבועה ובהא איירי ר' יוחנן והיינו דקאמר מן מה דאמר ר' יוחנן שמענו בשנשבע לו ואח''כ אכלו וכלומר דהא קמ''ל ר' יוחנן דאפי' בכה''ג משלם וטענת גנב כגנב עצמו לענין דאם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ולא תיקשי לר' יוחנן מידי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source